החלטה בתיק ת"א 30496-08-13

בפניי בקשה לפטור מאגרה.

לטענת ב"כ המבקשת, המשיבים רכשו מהמבקשת סחורה בהמחאות אישיות והתחייבו באופן אישי. ברם, המשיבים לא שילמו בעד התמורה, וחובם הצטבר לכדי למעלה מ-2.3 מ' ש"ח עד למועד הגשת התביעה. המבקשת ניסתה לפנות למשיבים בדרישה לתשלום, אולם המשיבים התחמקו מתשלום. בעקבות זאת, המבקשת נפגעה אנושות. מחסור המזומנים פגע בתפעול החברה, הכנסותיה ירדו, והחלו להתנהל נגדה, הליכי גבייה מצד הבנקים. המבקשת מעוניינת לעלות על דרך המלך על מנת לפרנס את עובדיה, אך כעת אין באפשרותה לשלם את האגרה העומדת על סך של כ-65 אלף ש"ח. למבקשת חוב בסך של 595,049 ש"ח לבנק המזרחי וחוב בסך של 243,144 ש"ח לבנק הפועלים. על הנכס שבבעלות המבקשת רובצת משכנתא ללא הגבלה בסכום לטובת בנק הפועלים, ועל כן, היא מנועה מליטול הלוואות נוספות על נכס זה. כמו כן, בידי המבקשת כלי רכב בלויים וישנים שלא ניתן לקבל בעדם הלוואה. לדידו, סיכויי המבקשת לזכותה בתביעה טובים מאוד, שכן המבקשת מגובה במסמכים ובהודאות של בעלי הדין בחובות. בנוסף, בידיה הסכם מיום 10.8.10 במסגרתו הודו המשיבים בחוב בסך של למעלה מ-2.3 מ' ש"ח, וכן המחאות והודאות של המשיב 1 בחובות, בכתב ידו. לטענתו, הגשת התביעה נועדה לאפשר למבקשת להיחלץ מן המצב הכלכלי אליו נקלעה, ומשרדו אינו מקבל תשלום בגין הייצוג, שכן השכר הוסדר בהתאם להצלחת התביעה. המבקשת שאינה אדם אנושי, אינה יכולה לגייס כספים מבני משפחה או מכל גורם אחר, וזאת לאור מצבה הכספי כיום. 

לטענת ב"כ המשיבים, המבקשת לא צירפה טופס פחת ומהמאזן שצורף, לא ברור מהם מרכיבי הרכוש הקבוע של המבקשת הניתנים למימוש ומה ערכם. כמו כן, לא ברור מהי יתרת החובה והזכות של המבקשת כלפי הספקים והלקוחות, ומהן ההלוואות והמשכורות של הבעלים. המבקשת המוחזקת על ידי מספר בעלי מניות, שלטענת המשיבים, הנם אמידים ובעלי רכוש וכסף. לטענתו, המבקשת ובעלי מניותיה הסתירו את רכושם, את חשבונות הבנק שבבעלותם, הכנסותיהם, הוצאותיהם, מקורות המימון של ייצוגם המשפטי וכן את ניסיונותיהם לגייס כספים למימון תשלום האגרה. לדבריו, המבקשת הסתירה מסמכים לפיהם עולה כי כנגד משיבים 6,4,3,2 ו-7 אין כלפי המבקשת מאומה, ואילו לעניין המשיבים 1 ו-5, הרי שאלו פרעו את חובם מול המבקשת. לדידו, מדובר בתביעת סרק כאשר הסכום הנתבע הנו מופרז ודמיוני.

ב"כ המבקשת טען בתגובה, כי המבקשת צירפה לתביעתה הסכם ברור לפיו המשיבים התחייבו לפרוע חוב בסך של 2,109,567 ש"ח, בתשלומים חודשיים בסך של 25 אלף ש"ח. לדבריו, במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט, טען המשיב 1 כי הוא פרע את חובו מבלי להביא אסמכתא לכך, והוא לא הצליח לספק כל הסבר הגיוני לשאלות שהופנו אליו בעניין זה. לטענתו, הנכס היחיד שמצוי בבעלות המבקשת הנו מקור לחמה ובו מצוי בית המסחר שלה, והוא אינו ניתן למכירה או לשעבוד נוסף. המבקשת צירפה תדפיסי בנק, פירוט נכסים, דו"ח מאזנים וכל חומר אחר המצוי בידה ע"מ להראות מהו מצבה הכספי. המבקשת מנהלת הליך נוסף כנגד חייבת אחרת, וגם שם הוגשה בקשה לפטור מאגרה. לדבריו, המבקשת אינה יכולה לשאת באגרות באופן מצטבר בהליכים אלו יחד, ואין לה אפשרות להמתין לקבלת כספים בתובענה אחת, ולפתוח את השנייה, בשל החשש מהתיישנות התביעות. למבקשת אכן בעלי מניות אך אין בכך כדי להוכיח כי מצבם הכספי מאפשר להם לשלם אגרות, בהליכים שונים. המבקשת הנה גוף עצמאי ואין צורך להראות כי היא יכולה לקבל הלוואות או מענקים מאנשים חיצוניים. בנוסף נטען, כי בית מהשפט כבר השתכנע על בסיס הראיות שהוצגו לפניו, כאשר נתן צו גורף לעיקולים כנגד המשיבים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי במניין שיקוליו ליתן פטור מתשלום אגרה ישקול בית המשפט שני מבחנים עיקריים: (א) האם אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה; (ב) האם ההליך מגלה עליה. (ראו: בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, 15.1.06).

הלכה הפסוקה היא, כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראו: ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח', 31.12.89).

במקרה דנן, אף על פי שהבקשה לפטור מאגרה הוגשה ביום 19.8.13, תנועות החשבון שצירפה המבקשת מבנק הפועלים ובנק המזרחי מתייחסים עד לתקופה של חודש מאי 2013 בלבד. המבקשת לא הסבירה מדוע היא אינה יכולה לעשות שימוש במסגרת האשראי הנתונה לה בבנק הפועלים, בסך של 500 אלף ש"ח, כשיתרת חובתה עומדת על סך של 243,144 ש"ח נכון ליום 24.5.13. כמו כן, חרף העובדה שהמבקשת טענה כי החלו להינקט נגדה הליכי גבייה מצד הבנקים, היא לא הציגה כל אסמכתא לכך.

אדגיש, כי הפסיקה ברע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (14.12.11), קבעה כאמור:

"מתפקידו של בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של תאגיד במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה בצורה יסודית. במובן זה, הבחינה הינה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה.

...

יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה - בחינה המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה."

לאור האמור, ברי כי על המבקשת היה להתייחס לבעלי מניותיה ומנהליה, ולפרט בדבר יכולתם לסייע בתשלום האגרה. טענת המבקשת לפיה אין צורך להראות אפשרות לקבל הלוואות או מענקים מאנשים חיצוניים, אינה עומדת בכפיפה אחת עם הלכה זו, כאמור.

משלא פרשה המבקשת את מלוא התמונה אודות מצבה הכלכלי, ולא הראתה כי מיצתה את מלוא אפשרויותיה על מנת לשלם את האגרה, בקשתה אפוא נדחית.

המבקשת תשלם את האגרה, בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, תביעתה תימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.